תארו לעצמכם שאתם יושבים מול המסך, שלושה ימים אחרי שעונה 2 של Squid Game נחתה בנטפליקס, ואתם עדיין לא יכולים להפסיק לחשוב על מה שראיתם. זה בדיוק מה שקרה ל-68 מיליון צופים ברחבי העולם שהתחברו לצפייה בשלושת הימים הראשונים. אבל שאלה: האם העונה השנייה באמת עמדה בציפיות המופרזות?
אני חייב להודות - ציפיתי למשהו יוצא דופן. אחרי שעונה ראשונה הפכה לתופעה עולמית ב-2021, הרף הועלה לגבהים מסחררים. והנה, שלוש שנים אחרי, העונה החדשה כאן - ואיתה באה חבילה מורכבת של אלימות מטורפת, מתח עצבים, ומלא בניית אווירה שמובילה אותנו ישר לעונה 3.
החזרה המיוחלת: גי-הון בא לנקום
העלילה מתחילה בדיוק איפה שסיימנו - גי-הון (לי ג'ונג-ג'ה) זכה במשחק, אבל הוא לא בדיוק חוגג. הוא מבולגן, פרנואיד, ומסתגר במלון מפוקפק בסיאול בעוד הוא אובססיבי לרעיון אחד: להפיל את המפלצות שעשו אותו עשיר. במקום לברוח עם הכסף ולחיות חיים טובים, הוא משקיע מיליונים בצוות חיפוש מפוקפק שסורק את מערכת התחבורה בחיפוש אחרי המגייס המסתורי הזה עם מסיכת הארנב הלבן.
מה שממש מרגיז בעונה הזו זה שגי-הון כבר לא הקורבן התמים מעונה ראשונה. הוא יודע מה מחכה לו, והוא נכנס למשחק כשהוא חמוש בניסיון ובידע. הפעם הוא לא משחק כדי לשרוד - הוא משחק כדי להרוס את המערכת מבפנים. זה משנה את הדינמיקה לגמרי.
המשחקים החדשים: יצירתיות אכזרית במיטבה
אם חשבתם שהמשחקים הקודמים היו אכזריים, אז אתם לא ראיתם כלום. העונה השנייה מציגה סדרה של משחקים חדשים שבאמת גורמים לך לשבת על קצה המושב. יש כאן את "Five-Legged Pentathlon" - חמישה משחקי ילדים קוריאנים מסורתיים (ddakji, flying stone, gonggi, spinning top, ו-jegi) שנראים תמימים אבל הופכים למלכודות מוות כשאנשים מתחילים להבין מה באמת על המשחק.
מה שממש עובד בעונה הזו זה שהמשחקים לא סתם אלימים - הם חכמים. הם מאלצים את השחקנים לבחור בין שיתוף פעולה לבגידה, בין אמון למניפולציה. וכשאתה רואה איך האנשים מתחילים להתפרק פסיכולוגית, אתה מבין שזה לא סתם סדרה על משחקי הישרדות - זה מראה על טבע האדם בתנאים קיצוניים.
הטוויסט הגדול: מי באמת שחקן 001?
אחד הדברים החכמים שהעונה הזו עושה זה שהיא לא מנסה לחזור על הטוויסט של העונה הראשונה. בעונה 1, גילינו שהאיש הזקן (שחקן 001) היה בעצם יוצר המשחקים. בעונה 2, הקלפים מונחים על השולחן מהתחילה - Front Man (האנג אין-הו) נכנס למשחק כשחקן חדש, והוא לא מסתיר את זה. זה משנה את כל המשחק כי אנחנו יודעים שיש כאן מישהו שמושך בחוטים מבפנים.
הבעיה: תחושה של חוסר שלמות
עכשיו, בואו נדבר על הפיל בחדר. העונה השנייה מרגישה לא שלמה - שונה מהעונה הראשונה שעמדה בזכות עצמה. זה לא סוד שעונה 3 כבר מאושרת ומגיעה בקרוב, אבל זה לא אומר שצריך להרגיש כאילו צפית בחצי עונה. הסוף מגיע בדיוק כשהדברים מתחילים להיות ממש מעניינים, והתחושה היא כאילו הושארת תלויים באוויר.
שבעה פרקים. זה הכל. לעומת תשעה פרקים בעונה הראשונה, כאן אתם מקבלים פחות תוכן, יותר שאלות פתוחות, ומלא הבטחות לקראת העונה הבאה. זה קצת מתסכל כשאתה משקיע שעות בצפייה ואז מבין שזה רק חלק ראשון של סיפור גדול יותר.
(צילום: נטפליקס)
הביצועים: צוות שחקנים מדהים
מה שבאמת מציל את העונה הזו זה השחקנים. לי ג'ונג-ג'ה חוזר במלוא העוצמה, והוא מצליח להציג גרסה אפלה ומורכבת יותר של גי-הון. הוא כבר לא הבחור התמים שנכנס למשחק מייאוש - הוא איש מיושן עם מטרה, ואתה רואה את זה בכל תנועה.
Wi Ha-jun חוזר בתפקיד הבלש Hwang Jun-ho, והוא ממש מוסיף שכבה נוספת של מתח. הוא מחלים מניסיון רצח בידי אחיו הגדול (כן, זה מסובך), והחיפוש שלו אחרי האמת ממשיך להיות אחד הקווים המרתקים בסדרה.
יש גם דמויות חדשות שמצליחות להשאיר רושם - במיוחד Park Sung-hoon בתפקיד Cho Hyun-ju, דמות שמוסיפה עומק רגשי שלא ציפינו לו.
האסתטיקה: כל פריים הוא יצירת אמנות
אם יש דבר אחד שהעונה הזו עושה בצורה מושלמת, זה העיצוב החזותי. הצבעים העזים, הניגודים החדים בין הורוד זוהר לחושך מוחלט, הגיאומטריה של חללי המשחק - הכל מתוכנן עד לפרט האחרון. זה כמו לצפות באמנות עכשווית שפתאום הופכת לאלימה וברוטלית.
המוזיקה ממשיכה להיות מרכיב מרכזי, עם הסאונדטרק שמשלב מוזיקה קלאסית עם סאונדים מאיימים שגורמים לך להרגיש לא בנוח בדיוק בזמן הנכון.
מה באמת עובד כאן?
למרות הביקורת על התחושה של חוסר שלמות, יש הרבה דברים שהעונה השנייה עושה נכון:
האלימות לא מיותרת - היא משרתת מטרה. כל סצנת אקשן, כל מוות, מוסיפים שכבה נוספת להבנה של העולם האכזרי הזה. אתה לא צופה באלימות בשביל האלימות - אתה צופה בה כי היא חושפת משהו על הדמויות והמצב שלהן.
הדילמות המוסריות - המשחקים הפעם לא רק על הישרדות. הם על בחירות. האם אתה מצביע להמשיך או לעזוב? האם אתה משתף פעולה או בוגד? האם אתה שומר על האנושיות שלך או מאבד אותה בדרך לניצחון?
הפיתוח של הדמויות - בניגוד לעונה ראשונה שהתמקדה בגי-הון, כאן יש יותר זמן לדמויות משנה. אתה לומד להכיר את הסיפורים שלהן, להבין את המוטיבציות שלהן, וכשהן מתות (וכן, הרבה מהן מתות), אתה באמת מרגיש את זה.
הביקורות: מעורב עם נטייה לחיובי
באתר Rotten Tomatoes, העונה השנייה קיבלה 83% ביקורות חיוביות מ-93 מבקרים. זה טוב, אבל לא מושלם. התגובות נעו בין "סנסציוני" ל"אכזבה", מה שמראה שהעונה הזו לא מאחדת את כולם.
הבעיה העיקרית? העונה החדשה מאבדת את אלמנט ההפתעה של העונה הראשונה. אנחנו כבר יודעים מה לצפות, אנחנו כבר מכירים את הנוסחה, ולמרות שהמשחקים החדשים מפתיעים, התחושה הכללית היא קצת יותר צפויה.
מה לצפות בעונה 3?
הסוף של עונה 2 משאיר אותנו עם מלא שאלות פתוחות. גי-הון מארגן מרד מזוין נגד הגארדים, ומנסה להשתלט על המתחם. הוא מגייס את בני בריתו, מתכנן את המהלכים, ובדיוק כשהדברים מתחילים להתפוצץ - העונה נגמרת.
זה מתסכל? בהחלט. זה יעיל? גם כן. כי עכשיו אתם כבר סופרים את הימים עד עונה 3.
אם אהבתם את העונה הראשונה, אין ספק שתרצו לראות את העונה השנייה. היא לא מושלמת, היא מרגישה כמו חלק ראשון של משהו גדול יותר, אבל היא עדיין מציעה מספיק מתח, אלימות, ודרמה כדי להצדיק את הצפייה.
החוויה הזו של Squid Game לא נועדה להיגמר במהירות. זו סדרה שבונה עולם, שמפתחת דמויות, ושמכינה אותנו למשהו גדול. העונה השנייה היא הגשר בין ההתחלה לסוף, ולמרות שהיא לא עומדת בזכות עצמה כמו העונה הראשונה, היא עושה עבודה טובה בהכנת הבמה.
7.5/10. מעולה בביצוע, מתסכלת בסיום, ומשאירה אותך רעב להמשך עונה 3.
שאלות נפוצות
עונה 2 יצאה ב-26 בדצמבר 2024 בנטפליקס, ובשלושת הימים הראשונים צברה 68 מיליון צפיות.
בעונה השנייה יש שבעה פרקים, פחות מתשעת הפרקים של העונה הראשונה.
כן! לי ג'ונג-ג'ה חוזר בתפקיד גי-הון, הפעם כשחקן 456 שנכנס למשחקים במטרה להרוס אותם מבפנים.
העונה השנייה מציגה משחקים חדשים כמו "Five-Legged Pentathlon" שכולל חמישה משחקי ילדים קוריאנים מסורתיים, בנוסף למשחקים מוכרים מהעונה הראשונה.
עונה 3 של Squid Game כבר מאושרת, אבל תאריך מדויק עדיין לא הוכרז. ההערכות הן שהיא תגיע בסוף 2025 או תחילת 2026.
בהחלט! למרות שהיא מרגישה לא גמורה ומשאירה אותך עם המון שאלות, העונה השנייה מציעה עוד מהאלימות והמתח שאהבתם בעונה הראשונה, עם דמויות חדשות מעניינות ומשחקים מפתיעים.
